fbpx

More results

Generic selectors
Exact matches only
Search in title
Search in content
Post Type Selectors

More results

Generic selectors
Exact matches only
Search in title
Search in content
Post Type Selectors

מהארון שלנו למזבלות של אפריקה

גם אם אנחנו מרגישים טוב עם עצמנו כשאנחנו תורמים בגדים לחנויות יד-שנייה, במקרים רבים הדבר גורם לבעיה סביבתית וחברתית משמעותית במדינות העניות בעולם. הפתרון: פשוט לקנות פחות בגדים חדשים.

מיטל פלג מזרחי  |  זווית
צילום: Ikhlasul Amal, Flickr

לאחרונה חרכו את האינסטגרם תמונותיהם של הרים אדירים של בגדים שזרוקים במדבר אטקמה שבצ'ילה. התמונות המטרידות, שפורסמו לראשונה על ידי סוכנות הידיעות AFP, התפשטו כאש בשדה כותנה: מהחשבון של הגרדיאן ועד לחשבונות של אקטיביסטיות מרחבי העולם, כולם שיתפו את התמונות. פסולת הטקסטיל הבלתי נגמרת שממלאת את התמונות הוויראליות היא חלק קטן מאוד מ-59 אלף הטון של בגדים שמגיעים לצ'ילה מדי שנה – כמות בגדים ששווה במשקלה לכ-150 אלף פסנתרים גדולים. מרבית הבגדים האלה מגיעים כתרומה מהצפון הגלובלי לדרום הגלובלי – כלומר, למדינות עניות בדרום אמריקה ובאפריקה. המצב בצ'ילה מעיד שעל אף שרבים מאיתנו סבורים שאנחנו עוזרים לנזקקים כשאנחנו תורמים את הבגדים שכבר אין לנו שימוש בהם, במקרים רבים אנחנו תורמים רק להחמרתה של בעיה סביבתית וחברתית קשה במדינות העניות.

התמונות מצ'ילה הן לא הראשונות שהעלו את נושא "תרומות" הבגדים לכותרות. ב-2019, שורה של מדינות ממזרח אפריקה בהובלתה של רואנדה ניסו להוציא מחוץ לחוק את קבלתן של תרומות בגדים, תחת הטענה שהן הורסות את הכלכלה המקומית. בתגובה, ארצות הברית, בהובלת נשיאה דאז דונאלד טראמפ, איימה להוציא את המדינות שסירבו לקבל תרומות מהסכם הסחר המועדף של ארה"ב ואפריקה – איום שמשמעותו דה-פקטו היא אמברגו על המדינות החלשות בעולם. הדבר הוביל לסיכולו של הניסיון. יש לציין שנשיא רואנדה, פול קגאמה, שהיה המנהיג הקולני ביותר במאבק למען הטלת איסור קבלת התרומות, טען שמזרח אפריקה צריכה להמשיך במהלך, גם אם משמעות הדבר היא הקרבת הצמיחה הכלכלית. או אם להשתמש במילותיו: "זו הבחירה שאנחנו צריכים לעשות. אנחנו עלולים לסבול מהשלכות. גם כשמתמודדים עם בחירות קשות, תמיד יש מוצא".

85 אחוז מהבגדים נזרקים – ומהר

בשביל להבין למה מדינות עניות באפריקה מוכנות להקריב את הצמיחה הכלכלית שלהן כדי להפסיק לקבל בגדי יד שנייה, חשוב להכיר את המספרים שמאחורי הבגדים ותעשיית הטקסטיל. תעשיית האופנה מייצרת בכל שנה כ-מיליארד פרטי לבוש, כשרק 80 מיליארד מתוכם נמכרים. בנוסף ל-70 מיליארד פריטי הלבוש שלא נמכרו, 85 אחוז מהבגדים שכן נמכרים נזרקים לפח תוך פחות משנה מרגע הקנייה. המשמעות הישירה של כל הבגדים הלא רצויים האלו היא כמויות אדירות של פסולת טקסטיל: בגדים שיכולים להיות במצב מצוין פעמים רבות – אך אף אחד לא רוצה אפילו לקבל אותם כתרומה.

הסיבה שאין ביקוש לכל הבגדים האלה, גם לא במדינות עניות באפריקה, היא פשוט שיש בעולם שלנו הרבה יותר מדי בגדים. למעשה, אם כל חברות האופנה יפסיקו לייצר בגדים מחר בבוקר, עדיין יהיו לנו מספיק בגדים כדי להלביש את העולם ב-50 השנה הבאות. בהתחשב בכך שלמרות כמויות הבגדים האדירות שכבר קיימות בעולם אנחנו ממשיכים לקנות עוד ועוד בגדים חדשים, התוצאה היא הרבה מאוד בגדים שמוצאים את דרכם אל מדינות עולם שלישי, לרוב באפריקה ובאמריקה הלטינית.

חשוב להזכיר שתהליך ייצור הבגדים הוא מזהם מאוד. לייצור של חולצת טי אחת נדרשים 150 גרם של קוטלי חרקים רעילים, וכ-3,500 כימיקלים רעילים מעורבים בשלב הצביעה של הבגדים לבדו. התוצאה היא בעיה סביבתית גדולה מאוד.

רבים מאיתנו תורמים את הבגדים המשומשים שלנו לחנויות יד-שנייה, כמו הביגודית של ויצ"ו בישראל או צבא הישע (The Salvation Army) בחו"ל. חנויות אלה מקבלות מידי יום טונות על גבי טונות של בגדים לתרומה – כמויות שגדולות משמעותית ממה שביכולתן למכור. למעשה, משיחות שערכתי עם צוות ויצ"ו, לרוב מצליחות החנויות למכור רק 30 אחוז מהבגדים שהן מקבלות, או אפילו 10 אחוזים בלבד בתקופות עמוסות בתרומות כמו פסח או בתקופות שבהן מכירות האונליין עולות, כמו סגרי הקורונה.

ה"תרומה" שפוגעת בכלכלה המקומית

וכך, כל הבגדים הלא-רצויים שתרמנו עם הרבה כוונה טובה נשלחים אל מדינות עניות ברחבי העולם. כיום, מדינות מזרח אפריקה מייבאות מארה"ב ומאירופה בגדים ונעליים משומשים בשווי 151 מיליון דולר בממוצע בשנה במסגרת הסכמי סחר ביניהן. קניה, לדוגמה, מייבאת לבדה בכל שנה 100 מיליון טון של מוצרי אופנה משומשים מארגוני צדקה במערב.

בגדים אלה, שמדינות אפריקה מחויבות לקנות (גם אם במחיר מוזל מאוד) במסגרת הסכמי סחר, עתידים בשלב הראשון להימכר בשווקי יד-שנייה ענקיים, שפוגעים קשות בכלכלה האפריקאית. קחו לדוגמה את טנזניה: בשנות ה-60 וה-70, תעשיית הטקסטיל העסיקה כ-25 אחוז מכוח העבודה המקומי ותרמה 25 אחוז מהתל"ג במגזר התעשייתי. אולם, עם כניסת תרומות הבגדים למדינה בשנות ה-80, תעשיית הטקסטיל המקומית הידרדרה לאין שיעור, ורבים מספור איבדו את פרנסתם.

רוב הבגדים הלא-רצויים לא יימכרו גם בשווקי היד-שנייה, והם יוטמנו באדמה או יישרפו. הדבר מייצר בעיה סביבתית ענקית במדינות שבהן אנחנו נפטרים מהבגדים: אותן מדינות שמלכתחילה תרמו שבריר לבעיה, שעומדים לרשותן הרבה פחות כלים להתמודד איתה – ושלא במקרה, הן מהמדינות העניות בעולם.

כאשר אנחנו מטמינים באדמה אינספור פריטי לבוש לא-רצויים, או שורפים הררי בגדים, על כל הכימיקלים הרעילים שבהם, אנחנו גורמים לזיהום קשה של האדמה, האוויר ומי התהום במדינות שלהן תרמנו. במילים פשוטות, תרומת בגדים בעיקר ממרקת לנו את המצפון, ומפנה לנו מקום בארון לבגדים חדשים – שעל פי כל הסטטיסטיקות, יגיעו גם הם למטמנות תוך פחות משנה.

לחתור לצמצום השופינג

לבעיה הסביבתית הזאת יש כמה פתרונות מרכזיים. ראשית, עדיף לקנות בגדים בחנויות יד-שנייה במקום "לתרום" להן בעצמנו. שנית, יש לקנות בגדים חדשים בצורה נבונה ושקולה, שחותרת לצמצום בכמות הפריטים שאנחנו רוכשים ולהארכת חייהם של אלה שכבר ברשותנו. לבסוף, חובה להיות מודעים לנושא: ככל שנטיב להכיר בהשלכות הסביבתיות של הרכישות המיותרות שלנו, כך נטיב גם עם כדור הארץ, עם המדינות שקולטות את הפסולת שייצרנו, עם הלב שלנו ועם הארון המתפוצץ-ממילא שבחדרנו.

מיטל פלג מזרחי היא דוקטורנטית למדיניות ציבורית באוניברסיטת תל אביב, חוקרת ומרצה בנושאי אופנה בת-קיימא וצדק סביבתי, בוגרת התמחות במשרד האוצר בתחום כלכלה ירוקה ולימודי אופנה ותרבות במכללת תילתן וממייסדות "מתלבשות" – התנועה לקידום אופנה הוגנת בישראל.

עוד כתבות שעשויות לעניין אתכם  >

יולי ללא פלסטיק
(למה רק?) יולי ללא פלסטיק
כמה עובדות ש(אולי) לא ידעתם על תעשיית הפלסטיק, וגם טיפים והמלצות להפחתת השימוש היומיומי במוצרי פלסטיק
סבון מוצק
אמ;לק: סבון מוצק
בחירה בסבון מוצק היא הבחירה הנכונה מבחינה סביבתית וגם כלכלית. אספנו בשבילכם נבחרת של יצרני סבון (וגם שמפו. ומרכך) קטנים, מקומיים ואקולוגיים. ויש גם קופונים מיוחדים לקוראי TSUMI!
איך לשמור על הטלפון וגם על הסביבה
כיסוי מגן לטלפון לא חייב להיות מפלסטיק! מדי שנה נמכרים בעולם מעל למיליארד וחצי טלפונים, תעשו לעצמכם ולסביבה טובה ותשתמשו בכיסוי טלפון העשוי מחומרים מתכלים. ריכזנו בשבילכם מספר יצרנים מובילים, כל הפרטים בכתבה.

עסק קטן - משפחתי (Small Business)

קנייה מעסקים קטנים תומכת בדרך כלל בכלכלה מקומית ובעשייה "איטית" במקום בתאגידים גלובליים, כך שאנחנו יודעים בדיוק לאן הכסף שלנו הולך ואיזה ערכים הוא מקדם.

סחר הוגן (Fair Trade)

תנועה עולמית שמטרתה לשפר את תנאי החיים בכלל והעבודה בפרט של עובדים מוחלשים מרחבי העולם, המהווה אלטרנטיבה לשיטת ה"סחר החופשי" על מנת לתקן חלק מהתחלואות הנובעות ממנה. שיפור תנאי העובדים נעשה באמצעות הגדרת התנאים הרצויים בהתאם לסוג התעשייה, ויישום מפוקח על ידי צד שלישי של התנאים שהוגדרו. תקן סחר הוגן קיים כיום במגוון הולך וגדל של תחומי ייצור, ביניהם בין היתר חקלאות וטקסטיל, ומפוקח על ידי גופי פיקוח שונים הנבדלים ביניהם במיקום גאוגרפי, בסוג התעשייה עליה הם מפקחים ובהגדרות תחומי הפיקוח.

שקיפות (Transparency)

מתבטאת בשיתוף מידע של חברות לגבי תהליכי הייצור של מוצריהן, כך שציבור הצרכנים יוכל לדעת מהיכן מגיעים המוצרים, באיזה אופן ועל ידי מי הם מיוצרים. בדרך כלל יצרנים אשר מקפידים על ייצור ידידותי לסביבה ולאנשים יהיו שקופים יותר עם הצרכנים, מכיוון שאין להם מה להסתיר וגם כמהלך מיתוגי ושיווקי, לכן רמת השקיפות היא מדד מצוין לרמת ההקפדה של חברות על הערכים החשובים לנו.

אופנה איטית (Slow Fashion)

אופנה המודעת למשאבים הדרושים על מנת לייצרה ופועלת בכדי לצמצם פגיעה באנשים ובסביבה, בתהליך הייצור ובמהלך השימוש במוצריה. מוצרי אופנה איטית יהיו איכותיים יותר על מנת שישמשו אותנו לאורך זמן רב. חברות הדוגלות באופנה איטית מייצרות פחות קולקציות בכל שנה ומחומרים יותר איכותיים וברי קיימא לרוב. חברות האופנה האיטית שמות דגש על שימוש בטכניקות מסורתיות, ללא תוספת כימיקלים ורעלים, ומתייחסות לחסכון במים ולטביעת פחמן. המונח "אופנה איטית" נטבע לראשונה בשנת 2007 על ידי קייט פלטשר מהמגזין "אקולוג'יסט", כשהשוותה את תנועת האופנה האיטית לתנועת המזון האיטי.

אפס פסולת (Zero Waste)

תנועה עולמית ודרך חיים הדוגלת בצמצום הפסולת שאנחנו מייצרים למינימום האפשרי או לגמרי, על מנת להפחית את ההשפעה הסביבתית השלילית שלנו. הפחתת הפסולת נעשית באמצעות צריכה מודעת של מוצרים מתאימים וללא אריזות מיותרות, שימוש חוזר בחומרי גלם ובמוצרים לאחר סיום השימוש, וכמובן ללא שימוש בפלסטיק ובמוצרים חד פעמיים.

גרינוושינג / התיירקקות (Greenwashing)

שימוש במונחים מעולם הקיימות אשר עושות חברות על מנת למתג עצמן כ"ירוקות", למרות שבפועל הן לא. בעקבות עליית המודעות הצרכנית והביקוש למוצרים אקולוגיים,  נוצר אינטרס אצל היצרנים להצטייר ככאלה על מנת להגיע לקהל המעוניין בכך. חלק מהיצרנים אכן נוקטים פעולות על מנת לשפר את המוצרים ותהליכי הייצור, אבל חלקם נוקטים בעיקר בפעולות שיווקיות המדגישות פעילות "ירוקה" מסוימת, אך מסתירות חוסר עשייה בתחומים מהותיים אחרים. הדרך הטובה ביותר להימנע מ"גרינוושינג" היא להסתמך על אישורים הניתנים על ידי גופי פיקוח חיצוניים כגון ארגוני הסחר ההוגן או תקנים אורגניים, כך אפשר לדעת שהמהלכים השיווקיים אכן מגובים במעשים אמיתיים בשטח. או לחפש אותם באינדקס האתרים המומלצים שלנו כאן באתר.

מיקרו פלסטיק (Microplastic)

חתיכות פלסטיק קטנות, בגודל שלא ניתן לראות בעין, הנוצרות כתוצאה מפירוק של פלסטיק למרכיביו הבסיסיים. מכיוון שפלסטיק הוא חומר חדש יחסית שלא היה קיים עד לפני כמאה שנה, קיים חוסר ביצורים שיכולים "לפרק" אותו כפי שקורה עם חומרים אורגניים (קומפוסט לדוגמא) ומתכלים. חתיכות הפלסטיק הזעירות המתפרקות ממוצרי הפלסטיק שאנחנו משתמשים בהם מזהמות את האדמה ואת הים, ומגיעות אלינו בחזרה במזון ובמי השתייה. הדרך הטובה ביותר להפחתת כמויות המיקרופלסטיק שאנחנו מייצרים היא כמובן להפסיק להשתמש במוצרי פלסטיק בכלל, ובמוצרי פלסטיק חד פעמיים בפרט.

כלכלה מעגלית (Circular Economy)

שיטה הדוגלת בניצול מרבי של חומרי גלם ואנרגיה על מנת לצמצם בזבוז. השיטה מהווה אלטרנטיבה למודל הלינארי הנפוץ והבזבזני של צריכה, שימוש והשלכה לפח בסיום השימוש. עקרונות הכלכלה המעגלית דורשים מהיצרנים וגם מהצרכנים להיות מודעים לכל השלבים בחיי המוצר: חומרי הגלם, תהליך הייצור, שימוש ושימוש חוזר, ומה שקורה עם רכיבי המוצרים לאחר תום השימוש. התקן המוביל בתחום הכלכלה המעגלית נקרא "מעריסה לעריסה" – CRADLE TO CRADLE או בקיצור C2C.

ללא שימוש במינרלים מאזורי קונפליקט (Conflict Minerals)

חומרי גלם המשמשים בעיקר בתעשיות האלקטרוניקה (טלפונים סלולריים למשל), הרכב והתכשיטים (זהב ויהלומים), המופקים באזורים בהם קיים סכסוך צבאי פעיל. תהליך הכרייה שלהם נעשה לעיתים קרובות על ידי עובדים בכפייה ועל ידי ילדים, והם תורמים למימון פעילות צבאית באמצעות רכישת נשק מהרווחים המושגים ממכירתם.

סדנאות יזע (Sweatshops)

כינוי לסביבות עבודה פוגעניות כלפי העובדים בהן. התנאים הקשים בסדנאות היזע עלולים לכלול עבודה בתנאים פיזיים לא נוחים, בחום גבוה, למשך שעות ארוכות מדי וללא תשלום של שכר הוגן. בנוסף העובדים עלולים להיות חשופים לחומרים מסוכנים, להתעמרות בעבודה כולל עונשים וכמובן ללא זכויות סוציאליות בסיסיות. רוב סדנאות היזע הפעילות כיום נמצאות במדינות העולם השלישי, אבל עדיין קיימות גם במזרח ובמרכז אירופה. בכדי להימנע מרכישת מוצרים שיוצרו בסדנאות יזע יש לקנות רק מוצרים המפוקחים על ידי תקן סחר הוגן או העסקה הוגנת. כאן תוכלו למצוא דוגמאות מובילות לתקנים הרלוונטיים, ובאינדקס האתרים שלנו תוכלו להשתמש באפשרות סינון לפי ערכים על מנת להציג אך ורק מוצרי סחר הוגן.

סודיום לאוריל סולפט (SLS)

תרכובת כימית נפוצה ביותר בשימוש בתעשיית הקוסמטיקה. החומר מקציף מאד, מפרק שומן ולכלוך קשה וגם יחסית זול ולכן משמש כמרכיב משמעותי (במינון גבוה) במגוון מוצרי היגיינה וטיפוח אישי, בין היתר בשמפו, סבון ובמשחת שיניים. הוא חדיר מאוד לעור, ובשימוש יומיומי מתמשך עלול לגרום לגירויים, רגישויות, קשקשת, יובש ועוד. מלבד SLS, חומרים נוספים מקבוצת הסולפיטים המשמשים בתעשייה וקיים חשש כבד לגבי האפקט הבריאותי שלהם הינם SLES ו-ALS. על מנת להימנע משימוש בחומרים אלה חפשו על תוויות המוצרים שאתם קונים את המילים "ללא SLS / SLES", או שתקדישו עוד כמה שניות למעבר על רשימת הרכיבים של המוצרים שאתם קונים. מוזמנים להציץ גם ברשימת היצרנים המומלצים שלנו בקטגוריית טיפוח אישי והיגיינה.

עבדות מודרנית (Modern Slavery)

התצורה הנוכחית של עבדות. אמנם הדעה הרווחת היא שהעבדות חלפה מן העולם אך היא עדיין קיימת בהיקפים נרחבים, בעיקר בעולם השלישי אבל לא רק. לפי הערכות עדכניות ישנם בעולם כיום כ-40 מיליון (!!!) עבדים, כרבע מתוכם ילדים וכ-70% נשים. העבדות ה"מודרנית" מופיעה במגוון צורות וכוללת בין היתר סחר באנשים, עבודה בכפייה, עבדות ילדים ועבדות הנובעת מחוב כספי. העבדים מעצם הגדרתם נמצאים תחת שליטה, איומים ולעתים גם אלימות, של אדם או גוף מסחרי בעל אינטרס לשעבד את אותם אנשים – לרוב פליטים ובני אוכלוסיות מוחלשות, לטובת רווח כלכלי. תופעת העבדות המודרנית נפוצה בעיקר בארצות דרום מזרח אסיה, אך קיימת גם באפריקה, במזרח התיכון ובעוד אזורים בעולם. מכיוון ששרשראות האספקה של מותגים רבים אינן שקופות לנו, כאשר אנחנו קונים מוצרים שלהם קיים חשש שאנחנו תומכים בכספי הקנייה שלנו במוסד העבדות ובעצם מממנים אותו. הדרכים להימנע מכך הן לקנות תוצרת מקומית או ממדינות בהן קיימים ונאכפים חוקי העסקה מתקדמים, או לקנות מוצרים בעלי תקן "סחר הוגן" המבטיח בין היתר העסקה הוגנת של עובדי הייצור.

ללא כימיקלים רעילים (Non-Toxic)

שימוש במוצרים המכילים כימיקלים רעילים עלול לגרום לגירויים, רגישויות ומחלות. פראבנים ו-SLS (סודיום לאוריל סולפט) לדוגמא, הם חומרים הנמצאים בשימוש תדיר בתעשיית הקוסמטיקה בשל יעילותם, אך ידועים גם ככאלה שעלולים לגרום לנו נזק. לרוב החומרים האלה קיימים תחליפים טבעיים וברי קיימא – כדאי תמיד לבדוק בפירוט חומרי הגלם של המוצר, וגם להכיר את היצרנים שנמנעים משימוש בחומרים כאלה.

עיצוב לשבר (Planned Obsolescence)

עיצוב לשבר מכונה לפעמים גם "תכנון להתיישנות" או התיישנות מכוונת (ובאנגלית: Designed to Break או Planned Obsolescenceׂ) והוא אחד המאפיינים של תרבות הייצור והצריכה המודרנית. המוצרים שאנחנו קונים מתוכננים ומיוצרים כך שלא יחזיקו מעמד לזמן רב ולכן נצטרך להחליף אותם בחדשים בתוך זמן קצר יחסית, מה שיגרום לנו לשלם עליהם באופן מצטבר יותר כסף וכפועל יוצא גם לזהם את הסביבה. 

פליטות פחמן (Carbon Emissions)

פליטות פחמן נקראות גם "טביעת רגל פחמנית", הן גזי חממה הנפלטים לאטמוספירה כתוצאה מפעולות שאנחנו עושים כגון שימוש בחשמל ובכלי תחבורה, וכמובן גם מייצור תעשייתי ושינוע של מוצרים. טביעת הרגל הפחמנית נמדדת ביחידות של כמות הפחמן הדו חמצני וגז המתאן הנפלטות ומשפיעות על התחממות כדור הארץ, ומאפשרת להשוות את כמות הפליטות המיוחסות למוצרים ויצרנים ספציפיים. על מנת לצמצם את טביעת הפחמן שלנו כצרכנים, עלינו לבחור את היצרנים אשר פועלים לצמצום פליטות בתהליך הייצור באמצעות אימוץ שיטות עבודה אקולוגיות יותר (כגון שימוש באנרגיה מתחדשת למשל), להעדיף מוצרים המיוצרים בקירבה גאוגרפית אלינו על מנת לחסוך בשינוע מיותר וכמובן לצמצם ככל האפשר צריכה מיותרת.

פראבנים (Parabens)

קבוצה של חומרים כימיקלים סינטטיים הנמצאים בשימוש בין היתר בתעשיית הקוסמטיקה ונפוצים מאד בשמפו, קרמים, תכשירי גילוח ושיזוף, דאודורנטים, איפור, משחות שיניים ועוד. הפראבנים נחשבים כיעילים במניעת גידול חיידקים, פטריות ועובש במוצרים המכילים מים (כמעט כל מוצרי ההיגיינה והטיפוח שאנחנו משתמשים בהם) ולכן משמשים כחומרים משמרים לצורך הארכת חיי המדף של מוצרים, אך גם ידועים בגרימת רגישויות, גירויים ואלרגיות ב"זכות" היכולת שלהם להיספג במהירות וביעילות דרך העור. קיים ויכוח לגבי מידת ההשפעה השלילית של פראבנים על גופנו בשימוש תדיר ומתמשך, אך למעוניינים להפחית את השימוש בהם קיימות לא מעט אלטרנטיבות – חפשו את התווית "PARABEN FREE" או "ללא פראבנים" המופיעה על המוצרים. תמצאו לא מעט מוצרים כאלה בקטגורייה טיפוח אישי והיגיינה באינדקס ההמלצות שלנו.

מקומי - מיוצר בישראל (Local)

קנייה של מוצר מקומי עדיפה ברוב המקרים מבחינה סביבתית וחברתית מקנייה של מוצר מקביל מחו"ל: קנייה מקומית חוסכת שינוע מרחוק ובכך מפחיתה באופן משמעותי את טביעת הפחמן, מבטיחה שהעובדים המעורבים בתהליך הייצור זכו לתנאים הוגנים (לעומת עובדים במדינות בהם לא קיימת הקפדה על תנאי העסקה) וגם תומכת בכלכלה המקומית. לכן בסוגי מוצרים בהם קיימת אפשרות קנייה מקומית זו תהיה ההמלצה שלנו.

יד שנייה (Secondhand)

זה נכון שהבגד הכי אקולוגי כבר נמצא בארון שלכן.ם, אבל אם אתם מחפשים להתחדש – האפשרות השנייה הכי טובה עשויה להימצא בארון של מישהו.י אחר. קניית יד שנייה מסייעת לצמצום הייצור (אומרים שיש בעולם כיום מספיק בגדים ל-50 שנים קדימה, גם אם ייפסק לגמרי הייצור) ותורמת לכלכלה מעגלית, חסכונית ושפויה יותר ומזהמת הרבה פחות. בשנים האחרונות התווספו לרשימה המכובדת של חנויות היד השנייה בארץ עשרות חנויות המציעות למכירה בגדים, בגדי ילדים, צעצועים, ספרים ועוד, אנחנו ממליצים בחום לבדוק אותן לפני שקונים מוצר חדש.

עבודת יד (Handmade)

מוצרים המיוצרים בעבודת יד תואמים לרוב לערכי הצרכנות המודעת: איטיות, מקומיות, תמיכה בעסקים קטנים והעסקה הוגנת. במוצרים המאפשרים זאת נעדיף קנייה מיצרנים קטנים וארטיזנליים המייצרים את מוצריהם בעצמם, בניגוד לפסי ייצור של תאגידים גלובליים.

חומרים ממוחזרים (Recycled Materials)

חומרים ממוחזרים מיוצרים מפסולת או ממוצרים שהשימוש המקורי בהם הסתיים, והם משמשים כחומרי גלם למוצרים חדשים ובכך תורמים לכלכלה מעגלית וברת קיימא. דוגמאות נפוצות הן בגדים המיוצרים מפלסטיק ממוחזר או ספרים מנייר ממוחזר. שימוש בחומרי גלם ממוחזרים מסייע בצמצום כמות הפסולת ובהפחתת השימוש במשאבים טבעיים.

חומרים מתכלים (Compostable Materials)

חומרים מתכלים מתפרקים תוך זמן קצר יחסית באופן טבעי (כלומר על ידי חיידקים או פטריות למשל) לחומרים טבעיים בסיסיים יותר המשתלבים במחזור הטבע. חלק מהחומרים המתכלים (אך לא כולם) הם אורגניים ולכן הם מתכלים בקומפוסט ואף הופכים לדשן אורגני. שימוש בחומרים מתכלים מפחית את הזיהום הסביבתי הנגרם מהפיכת המוצרים בהם אנחנו משתמשים לפסולת לאחר סיום השימוש.

ללא התאכזרות לבעלי חיים (Cruelty-Free)

מוצרים המסומנים בתווית CRUELTY FREE הם כאלה אשר תהליכי הייצור שלהם וחומרי הגלם מהם הם עשויים לא כוללים פגיעה, הרג או ניסויים בבעלי חיים. קיימים מספר ארגונים בינלאומיים המפקחים על הייצור ומעניקים לחברות ולמוצרים תקני "ללא התאכזרות" – LEAPING BUNNY, CRUELTY FREE INTERNATIONAL ו-PETA הם בין הגדולים והמוכרים שבהם.

אורגני (ORGANIC)

בהקשר של צרכנות מודעת, כשמציינים שמוצר מסוים הוא "אורגני" הכוונה היא שהוא בעל תקן (תעודת הסמכה) אורגני, כלומר שתהליך הייצור שלו מפוקח על ידי אחד מגופי הפיקוח האורגניים. התקנים המפוקחים משתנים לפי התעשיות השונות – טקסטיל / מזון וכו', אבל לכולם מטרה דומה: להפחית את השימוש בחומרים רעילים ובשיטות עבודה הפוגעות באנשים ובסביבה. כך לדוגמא בחקלאות האורגנית מוגבלים מאד החומרים המותרים לשימוש כדשן והדברה, ונאסר השימוש בהנדסה גנטית. קיימים יתרונות רבים לייצור על פי התקנים האורגניים, ביניהם חיסכון במים בתהליך הייצור, הפחתת זיהום קרקעות ומי תהום, חשיפה מופחתת לחומרים וכימיקלים רעילים ועוד. חשוב לשים לב: מכיוון שלמילה "אורגני" יש משמעויות נוספות – חומר חי למשל, לפעמים המילה "אורגני" תופיע בתיאור המוצר למרות שהוא לא באמת מיוצר על פי התקן האורגני. לכן, אם אנחנו מעוניינים לקנות מוצר עם תקן אורגני כדאי תמיד לחפש את הלוגו של חברת הפיקוח האורגנית.